אנחנו חברים בקבוצה של מטיילים שמסיירים כל פעם באזור אחר. מגיעים עצמאית למקום ומקבלים הדרכה ממדריך ובדרך כלל נהנים מאוד. הייתה הפסקה גדולה מאוד בגלל המלחמה אבל אחרי הפסקת האש בצפון חזרנו לפעילות והפעם נסענו לכיכר ביאליק בתל אביב לסייר במוזאונים המקיפים אותה. נסענו ברכבת ומשם תפסנו מונית עם נהג ממש חביב שפטפט איתנו כל הדרך והכל היה נהדר כולל מזג האוויר עד שנכנסנו עם המדריך למוזאון תל אביב.
פתאום התחלתי להרגיש לא טוב, התחיל עם בחילה ונגמר בזה שלהפתעתי הקאתי את נשמתי בשירותים והמשכתי להקיא בכל אחד מהמוזיאונים וגם בחצר. כל פעם חשבתי שדי, נגמר וכבר אין לי מה להקיא ואז שוב... עדיף לא לפרט אבל הסיור נהרס לי לגמרי והגעתי לרכבת הביתה (אחרי שהקאתי גם במונית) סחוטה ואומללה. מזל שברכבת ישבתי ליד בית השימוש כי גם שם הקאתי כמה פעמים.
מתברר שגם כלתי והבן חלו והמקור לכל הצרות הם הוירוסים שהנכד הביא מהפעוטון. הוא אפילו שהה לילה בבית החולים וכלתי המסכנה הקיאה שם את נשמתה. הבן והבעל הסתפקו בשלשולים. לקח לנו שבוע להתאושש מהחוויה ועד עכשיו אני די מהססת לפני שאני אוכלת משהו. לפחות רזיתי בשלוש ק"ג מכל העסק.
מאחר שירד גשם כמה ימים כמעט שלא זזנו מהבית והעסקנו את עצמנו בבינג' צרפתי משובח. נהניתי מאוד מהסדרה "מחוננת" וצפיתי בכל שלוש העונות ומשם עברתי לקומדיה "עשר אחוז". לראות את הצרפתים נהנים מהחיים, אוכלים ושותים ומתעסקים בחייהם הפרטיים הסבוכים זה אסקפיזם נפלא, שלא לדבר שריעננתי קצת את הצרפתית שלי מתקופת התיכון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה