הנכד החדש שלי (ובינתיים היחיד) הוא רק בן חודשיים. בימים הראשונים שלו די שמרתי מרחק. כל כך הרבה שנים לא החזקתי בידיים תינוק כל כך קטן עד שפשוט לא ידעתי מה לעשות איתו, וגם לא היה ממש צורך בהתחלה כי אימא שלו בחופשת לידה ונמצאת איתו כל היום. כמו כן זכרתי עד כמה הרגיזה אותי אימא שלי שפשוט השתלטה לי על התינוקת שילדתי ובהתחלה בקושי נתנה לי לגעת בה. היא רצתה לעזור אבל קצת הגזימה. להגנתה אציין שהיא חיכתה המון זמן להפוך לסבתא והתקשתה להתאפק. אימא שלי ז"ל אהבה מאוד תינוקות והייתה שותפה מלאה בגידול של לילי. מצד אחד זה ממש עזר אבל לפעמים היה פשוט יותר מידי ולכן לא רציתי להידחף ולהיות שתלטנית.
שקוע בהרהורים פילוסופיים עמוקים
למרבה הצער התגלו אצל כלתי בעיות בריאות. אבנים בכיס המרה הציקו לה מאוד והוחלט לעשות לה ניתוח להוצאת כיס המרה. חוץ מזה הזוג הצעיר מתרוצץ הרבה בין כל מיני חנויות בגלל קניית הדירה החדשה שלהם כדי לבחור אריחים ואביזרים למטבח ולשירותים. מפה לשם מצאתי את עצמי בתפקיד סבתא ודי מהר נכנסתי לשגרה של האכלה והחלפת חיתולים.
אחרי כמה ימים של ניסיונות לא מוצלחים כלתי ויתרה על הנקה והקטן אוכל מבקבוק מה שמקל מאוד על הטיפול בו וגם עליה כי היא לא צריכה לשאוב חלב. נכון שחלב אם יותר בריא אבל אם זה לא הולך אין מה לעשות ונראה לי שהקטן משגשג גם על תמ"ל. הוא ממש חמוד וילד נוח מאוד. אם הוא לא רעב או עם חיתול רטוב מידי הוא שמח סתם לשכב לו על הגב, לבעוט ברגליים ולהביט סביב. יש לו פרצופים ממש חמודים ולמרות שאני די משוחדת אני חושבת שהוא מתוק מאוד ונהנית סתם להביט בו. כל כך חבל שאימא שלי לא יכולה להינות ממנו, להפתעתי אני מגלה שנעשיתי דומה לה וגם אני כמוה ממש אוהבת לטפל בתינוקות.
לא יודעת איך זה יהיה בעתיד אבל כל זמן שהוא לא שוקל יותר מחמש ומשהו ק"ג ולא יודע לדבר ממש נחמד לטפל בו. מצד שני הוא ממש אוהב לאכול ובטח בעוד כמה חודשים הוא כבר יהיה כבד ויהיה לי קשה לקחת אותו בידיים. מקווה שעד אז הוא יתחיל לזחול ואחר כך ללכת. נכון להיום די כיף לי להיות סבתא, ממליצה לכולן!
מרוצה מהחיים בזרועותיו של סבא
