פעם היה מקובל לסכם את השנה, פעם זה היה אפילו נחמד, השנה קצת פחות. הייתה שנה איומה למדי. חוץ מהחתונה של צץרץ לא קרה שום דבר טוב וגם החתונה... אני מאושרת שהוא התחתן והכל עבר בשלום, אבל לא ממש נהניתי בחתונה, לא באשמתו, אני פשוט לא אוהבת חתונות כפי שמקובל לעשות אותן בארץ.
גם את צץרץ אני אוהבת וחושבת שהוא גדל להיות אדם נהדר, אבל האופי שלנו והטעמים שלנו שונים מאוד. הוא אדם מוחצן וטיפוס של שופוני, אוהב חברה, רעש וצלצולים, אני הרבה פחות. גם אשתו יותר שקטה וביישנית, אבל היא אוהבת אותו וזורמת איתו. היא צעירה ויש לה כוח לזה, לי כבר אין. השנה הזו אזלו כוחותי לגמרי. אני פשוט מרגישה מותשת.
חוץ מהמחלות והבעיות המשפחתיות הסתבכנו בתביעת דיבה שמישהו תבע את ג'ינג'י. הוא ניסה לסדר את בעלי הרגזן שלא התבייש וכתב את דעתו עליו בפייסבוק ועכשיו לך תוכיח שאמת דיברתי. המשפט כבר היה ועכשיו מחכים לפסק הדין ואני די חוששת שנחטוף קנס כבד. מרוב עבודה והתמודדות עם אבא אין לי כל כך כוח לחשוב על זה אבל זו עוד בעיה שנאלץ לפתור אחרי החגים.
רצף הצרות התחיל עם המוות האיום והמיותר כל כך של רוקי האהוב שלנו שגם הוא, עם כל האהבה אליו, היה כלב נמרץ ומשוגע מידי בשבילי, ואחר כך אימא שנפטרה בצורה איומה כזו, ואז ההתמודדות המתישה עם אבא שנכנס לדיכאון וכל הזמן מתלונן על בדידות ודורש תשומת לב יום יומית, וזה שפתאום גילו לו סרטן בשלפוחית השתן בטח לא הועיל. ואם זה לא מספיק אז באמצע הטיפול הרופא שלו פתאום חלה במשהו ופרש יום לפני שעשו לאבא ביופסיה מישנית. שוב לחפש רופא חדש, ושוב כל הבדיקות, ופגישה עם מרדים וקביעת תור, ובאמצע החגים המציקים האלא שתוקעים כל דבר. אבא הוציא לנו את הנשמה עד שעשו לו את הביופסיה השנייה, הוא נורא פוחד מהרדמה והוא טיפוס פסימי ורואה שחורות ובטוח תמיד שהכל ישתבש ויתחרבש ונהנה לספר את זה לכולם ולדכא את כל מי שמדבר איתו. איזה מזל שצץרץ בקשר טוב איתו ועזר לי כל כך, הסיע והחזיר ונתן כתף בכל דבר.
תוך כדי כל הבלגן עם אבא טופי שלנו חלה והיה צורך להרדים אותו ולילי פיתחה פתאום מין גירוד מציק וחסר הסבר. עשתה ביופסיה שאת התשובה שלה איש לא מבין. היום היא כבר אצל המומחה השלישי, אולי הוא יעזור? ואם לא די בכך פתאום גילו איזה גוש חשוד אצל הכלבה של עוגי שעדיין תקוע בבית הסוהר. כבר ניתחו אותה ומחכים לתוצאות הביופסיה, מישהו רואה כאן דפוס חוזר?
החגים זו תקופה עמוסה מאוד אצלנו, המון ביקורים וסיורים בכוורת, אנשים מתקשרים כל היום וגם בערבים ואני מנסה לג'נגל בין העבודה ובין החולים על שתיים ועל ארבע ולצאת בסדר עם כולם. יום אחרי הבחירות ימלאו לי 66, אני די בטוחה שכמתנה ליום הולדתי אני אקבל את ביבי כראש ממשלה, לא קל.
מאחלת לעצמי שנה חדשה ופחות מעיקה, עם יותר הכנסות ופחות מחלות ושרק נהיה כולנו בריאים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה