שוב בעיות בריאות

פתאום אבא שהיה עד עתה סלע איתן למרות גילו המתקדם, באביב הבא ימלאו לו 90, התחיל לפתח בעיות בריאות מדאיגות. דם בשתן, מפחיד ומדאיג. הרופא שלח אותו לבדיקת אולטראסאונד של הבטן התחתונה וביקש בדיקות שתן. מתי יהיה האלוטרסאונד? באמצע אוגוסט. שמעתי והתפלצתי, הזעקתי את צץרץ ושנינו החלטנו פה אחד לא להתנהל בקצב המאוד מנומנם של קופת חולים כללית שתמיד יש לה זמן אלא לזרז עניינים. קבענו תור זריז יותר לאולטרסאונד בזכרון יעקוב. אבא נבהל קצת כי הוא רגיל למרפאה בקריות ומה זכרון יעקוב עכשיו? אבל צץרץ הסיע אותו לשם ויומיים אחר כך התברר שיש לו גידולים בשלפוחית השתן וצריך הפניה לאורולוג וכמובן שבקופת חולים אתה צריך המון סבלנות וזמן עד שתגיע לרופא מומחה. 

נכנסנו לאינטרנט הפעלנו את הביטוח המושלם וכבר באותו ערב צץרץ הסיע אותו לאורולוג שעלה אמנם קצת כסף אבל מיד קבע לו תור למעין ניתוח שהוא גם בדיקה אבל בהרדמה כללית. אבא כרגיל שוב היה בלחץ נוראי, מה פתאום ומה יהיה וצריך לעשות המון בדיקות עוד קודם ורופא המשפחה שלו בחופש עכשיו ואיך הוא יארגן הכל? לא ויתרנו לו, התעקשתי שחייבים לטפל בזה מהר ככל האפשר. את אימא היה ניתן להציל לדעתי אם הורי היו יותר אסרטיביים ופחות צייתנים. הטיפול שלה נמרח והשתהה וכל פעם היו חגים וחופשים של הרופאים ועד שהיא הגיעה לניתוח היא כבר הייתה משותקת. הפעם זה לא יקרה.

היום בבוקר הוא היה בקופת חולים ולא זז משם עד שעשו בדיקות דם וא.ק.ג. ונתנו הפנייה לצילום חזה שהתבצע עוד באותו יום. בשבוע הבא ניקח אותו לפגישה עם המרדים וכמה ימים אחר כך יהיה הניתוח. למרבה הצער הוא יאלץ לוותר על הנסיעה לפולין שתוכננה יום אחרי החתונה של צץרץ. האורולוג מתנגד בתוקף לנסיעה לחו"ל כמה ימים אחרי ניתוח וגם עוד אורולוג, מכר שלו, מסכים עם הדעה הזו. חבל אבל הבריאות קודמת לכל.

חוץ מזה הכל כרגיל. עוגי עדיין במעצר ושום דבר לא זז כי יש פגרה של בתי המשפט. סירבו להוציא אותו לגמילה בקהילה ועליו לחכות במעצר עד למשפט. אנסים ורוצחים יוצאים למעצר בית בלי בעיות אבל דווקא הוא שבחיים לא פגע באיש תקוע בכלא. אפילו לחתונה של אחיו מסרבים לתת לו לצאת. כל הזמן מזכירים לו שהוא העביר סמים בסכומים נורא גבוהים, כאילו שהיה לו מושג מה בדיוק יש במזוודה ההיא שהוא העביר. הוא היה רק בלדר טיפש ודפוק, אבל מאחר ואת ברון הסמים שהיה אמור להרוויח מההברחה אי אפשר לתפוס אז מוציאים את הכעס על עוגי המסכן. ג'ינג'י מתחרפן מהמצב הזה וכל הזמן מרגיש שאנחנו לא עושים מספיק בשביל הילד. אולי הוא צודק אבל אין לי מושג מה אנחנו יכולים לעשות. 

חם מאוד אם כי המצב אצלנו טוב יותר מאשר בתל אביב אבל עדיין, חם ולח ומעיק. הכלבה של עוגי שגרה אצלנו נובחת כל לילה ומעירה אותי ואני מוצאת את עצמי עובדת קשה סביב ארבעה כלבים שאני אמנם אוהבת אבל זה בכל זאת המון עבודה והתרוצצות וכמובן כל הזמן ניקיון ושאיבת שערות. אני מחכה בקוצר רוח שאוגוסט המאוס יסתיים, החתונה תעבור (מקווה שבשלום וכולם יהיו מרוצים) יגיע ספטמבר ונדע כמה שנים יקבל עוגי בכלא ואולי גם החום יוקל כבר סוף סוף.