אין לי הרבה מה לספר, הכל אותו דבר, כמעט שאין חדש חוץ מזה שלמרבה השמחה עוגי קיבל עוד 20 חודשים של נכות. כלומר תהיה לו קצבה וגם הסיפור של פשיטת הרגל שלו נגמר בשעה טובה.
הוא עובד פה ושם, התחיל היום משהו חדש, נראה כמה זמן זה ימשך.
חוץ מזה הכל אצלנו רגיל לגמרי. אני קופצת להורי כל יומיים שלושה, העבודה על המדרגון הסתיימה וכיום יש להם מעין רמפה שעולה ויורדת במדרגות ואימא יכולה לרדת למטה עם כיסא הגלגלים שלה. הוא גם הזמין כיסא גלגלים חדש עם מנוע והוא מקווה שיוכל לטייל עם אימא בחוץ בעזרת הכיסא הזה. נראה לי שאימא פחות מתלהבת אבל אולי עם הזמן היא תתרגל ותהנה מכל העסק.
החברה של צץרץ סיימה את הלימודים והיא מחפשת עבודה עכשיו. מאחלים לה הצלחה ומקווים שהיא תצליח. צץרץ ממשיך ללמוד וגם לילי לומדת, הכל בזום. זו תקופה קשה מאוד לצעירים וגם לנו הקשישים לא קל, אבל לפחות אני לא צריכה לתחזק ילדים קטנים שתקועים בבית.
אנחנו חיים בתקופה מוזרה ומטרידה מאוד, בשבוע הבא יחול יום הולדתי השישים וארבע, יום אחרי זה יהיו בחירות. אני מקווה שטראמפ לא ייבחר כי אני מתעבת אותו (ואל תגידו לי שהוא לטובת ישראל, עם חבר כזה לא צריך אויבים) אבל גם המתחרה השני לא נראה לי במיוחד. איך זה שלא מצאו בן אדם צעיר ונמרץ יותר? ואיך זה שאצלנו אין מישהו שיכול לתת קונטרה לנתניהו?
תקופה מאוד מוזרה וקשה ובתוספת הקורונה זה בכלל טירוף מוחלט. יכול להיות שבגלל זה החורף מסרב להגיע? לא יפליא אותי בכלל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה