שוב בית חולים

ביום חמישי בבוקר אבא התקשר וביקש שאבוא כי אימא לא יכולה לעמוד והוא לא יודע מה לעשות.
הגעתי בחיפזון ומצאתי את אימא שלי יושבת על כיסא השירותים בלי מכנסים ולא מסוגלת לקום. ניסינו כמיטב יכולתנו אבל זה היה בלתי אפשרי. לא הצלחנו להלביש לה את המכנסיים או להעביר אותה לכורסא שלה. בסופו של דבר אחרי ויכוחים ומריבות עם אבא ובכי מר של אימא התקשרתי למד"א והזעקתי אמבולנס. הם הגיעו ממש מהר ואחרי שהבינו את המצב הזעיקו עוד צוות שהושיב את אימא על כיסא והוריד אותה לאמבולנס. אבא ואימא נסעו לבית החולים ואני חזרתי הביתה.
אחרי ששהו רוב היום במיון הוחלט לאשפז את אימא שוב באורטופדית ולמחרת בחן הרופא את צילום הסיטי שלה והחליט שאין ברירה, חייבים ניתוח.
יש לאימא הצרות חמורה בתעלת עמוד השדרה התחתון, הלחץ מונע ממנה להזיז את הרגלים וחייבים לשחרר אותו ואז אולי יש סיכוי שהוא תוכל לחזור ללכת. לרוע מזלם של הורי אימא התאשפזה בדיוק לפני החג שמחובר לסוף השבוע ולכן היא נשארת תקועה בבית החולים ורק ביום רביעי יתחילו לעשות משהו. המצב הזה גורם להורי עגמת נפש איומה ומרירות גדולה שאיכשהו יוצאת עלי. כל הזמן יש להם טענות נגדי, לא כל כך ברורות אבל מאוד תקיפות.
אני לא מבינה אותם, הם כל הזמן לבד, אני לא עוזרת מספיק, אני לא מתקשרת מספיק וכדומה.
אני באמת משתדלת אבל זו העונה הבוערת שלנו ואני לא מסוגלת לחלק את עצמי לשניים וחוץ מזה ממש לא בא לי להתקשר ולבקר כשכל הזמן מחמיצים לי פנים ומתלוננים. אני ממש לא יודעת איך להתמודד עם הלחץ הנפשי והפיזי הזה וכרגיל במצבים כאלה הגב שלי מתחיל לקרוס ולהכאיב. מזל שיש לי מחר טיפול פלדנקרייז. מה יהיה אחר כך, רק אלוהים יודע.