מהנעשה בחיי לאחרונה

מזמן לא עדכנתי, באמת לא יודעת למה. לא יצא כנראה.
אז קודם כל והכי חשוב - עוגי כבר לא גר יותר אצלנו. מצאנו לו דירת חדר קטנה ולא יקרה שבעל הבית התמהוני שלה הסכים לקבל גם את לוסי. הדירה די מוזנחת ובעל הבית הוא מין טיפוס מוזר, אגרן כזה שדי חשש בהתחלה מהכנסת כלבה לנכס שלו אבל אחרי שראה כמה היא שקטה ורגועה הסכים. הדירה נמצאת במין בניין קטן שמחולק לשתי דירות באמצע חלקה מוזנחת מלאה חפצים שעבר זמנם. כל מיני רהיטים ישנים ומכוניות מחלידות. את הדירה השנייה הקטנה מעט יותר הוא עוד לא הצליח להשכיר וספק אם יצליח אם כי לך תדע... בחורים צעירים לא ממש מתרגשים מהזנחה ובלגן. אני לא הייתי מוכנה לגור שם אבל לעוגי לא אכפת שהכל ישן ורעוע, העיקר שיש מיטה (בעצם פוטון) שולחן, מקרר ואפילו מקרוגל. עוד יתרון חשוב מאוד - לא צריך צ'קים. הוא מוכן לקבל את השכר דירה במזומן והדירה לא רחוקה מהבית שלנו. עוגי עובד כבר כמעט חודשיים באותו מקום ועוד לא רב עם אף אחד, סימן שהכדורים עובדים ואפילו הפסיק לעשן סיגריות, במקום זה הוא מאייד נוזל ריחני דרך סיגריה אלקטרונית וטוען שזה תחליף מוצלח וזול יותר לסיגריות. ממש ימות המשיח.
הפצע הנוראי של טופי החלים כמעט לגמרי ואחרי שהשערות שגילחו לו יצמחו שוב לא יראו יותר את הצלקת.
כמובן שלא יכול להיות שהכל יהיה טוב, יש גם צרות והפעם הן באות מצד אימא שלי שתהייה בריאה, פתאום נתפס לה הגב, קשה לה מאוד, כואב לה, היא מקבלת המון תרופות נגד כאבים ודלקת שלא עוזרות כלל ומי שסובל לידה הוא אבא שלי. הוא לגמרי אבוד בלעדיה וחוסר האונים שלה מלחיץ אותו וכדי להתמודד הוא מלחיץ אותה מה שגורם לכאבים שלה להחמיר כי גב תפוס הוא גם בעיה פסיכוסומטית, לא רק פיזית. הורי כבר מעל שמונים ולפעמים הם מתנהגים כמו ילדים קטנים. אתמול נסעתי לבית חולים להחזיר אותם מהמיון ופתאום קלטתי שנעשיתי המבוגר האחראי וזה די מפחיד אותי.