עד היום לא כתבתי על השיפוץ שלנו. דיבורים על שיפוצים הם די משעממים למי שלא חי את הנושא. אני נאלצת לכתוב על זה כי זה כל כך מתסכל ומעצבן, לא השיפוץ בעצם אלא בעלי היקר שנהנה לחקור כל נושא ולדוש ולהתעמק עד שבא לי לצרוח או לברוח או גם וגם.
מאז שבנינו בשנות השמונים עבר המון זמן ודברים השתנו והוא עדיין תקוע בעבר ומתקשה להשלים שיש שינויים. על כך דבר קטן יש ויכוח ודיון ומחקר והזמן נסחב ונסחב והדירה תקועה חצי הרוסה ושום דבר לא זז. זה פשוט משגע אותי. הוא כבר הספיק להעיף שני אינסטולטורים ומספר אין סופי של קבלנים. עכשיו הוא מדבר עם איזה שרברב מסכן שרוצה להיות קבלן, אני די בטוחה שבסוף הוא יברח או שג'ינג'י יעיף אותו, בכל מקרה זה לא יגמר בשיפוץ.
אתמול קנינו סוף סוף ריצוף למטבח וכמובן ששוב יש ויכוח ומריבה, הפעם על ההובלה. הוא מתעקש שלא יביאו אלינו את הריצוף אלא שהוא ייסע לחנות ויביא הכל לבד וככה יחסוך 400 ש"ח אבל יהרוס לעצמו את הגב. הוא עוד לא השלים עם זה שקנינו יותר אריחים ממה שהוא תכנן כדי שהריצוף במטבח יהיה אחיד ולא טלאים שמורכבים מכל מיני אריחים שנשארו מהקבלן שבנה את הדירה של צץרץ.
שיטת העבודה שלו כל כך איטית ומתישה. לפעמים אני חושבת שהוא בכלל לא רוצה שנסיים ונעבור לשם. הוא פשוט גורר רגליים וכל הזמן כועס שאני פזיזה מידי ועושה הכל מהר. זו דירה כל כך קטנה ובזמן שהשקענו בתכנון ובחיפוש אנשי מקצוע אפשר היה לבנות מגדל דירות.
