סוף סוף התחלנו את השיפוץ המיוחל. חיכיתי לזה כל כך הרבה זמן עד שחשבתי שזה לא יקרה אף פעם. ג'ינג'י בלבל את המוח לכל קבלן שהגיע והצליח לפסול כמה מועמדים שנראו לו לא מספיק רציניים. במפתיע הוא התקשר אתמול למישהו שכבר דיבר איתו קודם ופתאום הכל הסתדר, גם המחיר וגם לוח הזמנים והיום התחילו לעבוד. קודם שוברים קירות ומנסרים קיר בטון. סיפור מאוד רעשני ומלכלך. מחר ימשיכו לפנות את השברים ולשבור עוד כמה קירות ואם הכל יסתדר כמו שצריך עד יום שני יגמרו לבנות קירות חדשים. חשבנו ותכננו המון זמן איך להפיק את המקסימום מהדירונת הקטנה שיש לנו מתחת לבית. יהיה ממ"ד, לא כל כך תקני אבל מוגן לא רע. יהיה מטבח גדול יותר ומתוכנן יותר טוב עם חלונות יותר גדולים. יהיו מקלחת ושירותים גדולים ונוחים יותר ואפילו חדר ארונות אמיתי כמו שיש לי בבית.
נראה לי שבסוף אבא לא יעבור לגור אצלנו וזה לא מפתיע במיוחד. אחרי בערך 65 שנה באותה דירה קשה להאמין שבגילו הוא יעבור דירה. הוא אמנם לא אמר את זה בפירוש אבל אני מרגישה שהוא נסוג מהרעיון שלו לעבור לגור אצלנו ביחידת הדיור. קשה להגיד שאני מצטערת. אני מעדיפה קצת מרחק ביני לבינו ואני ממש רוצה לעבור לגור בדירה קטנה ונוחה יותר לתחזוק. המדרגות מתחילות להכביד עלי.
גם הכלבות שחששתי בהתחלה שיפריעו לקבלן ולעובדים שלו התנהגו ממש יפה ובגלל שהן קצת פוחדות מרעש הן שמרו מרחק מהם וכולם היו מרוצים. נכון לעכשיו זו רק ההתחלה, צריך עוד המון עבודה עד שאפשר יהיה לגור שם. אני חושבת שייקח לנו עוד שנה בערך עד שנסיים הכל. זו תהיה מתנה נאה ליום הולדתי ה 70.
