מאז הפסקת האש בצפון אני מרגישה כמו החסיד ההוא שהוציא את העז מהבית ונשם לרווחה. פתאום יש אופטימיות זהירה באוויר. שנה שלמה היינו משותקים מבחינת הפרנסה ופתאום מבול של מבקרים. יש עבודה, יש מטיילים וקונים ויש פרנסה. נהדר!
המצב בסוריה מדאיג מאוד כמובן אבל אולי מעז יצא מתוק? מותר לקוות שיקרו גם דברים טובים לפעמים בפינה מוכת הגורל שלנו במזרח התיכון?
הנכד החמוד שלי שאנחנו מכנים נושנוש גדל ומתפתח יפה בלי עין הרע. בגלל שהוא שכב הרבה על הגב מאז שנולד עצמות הגולגולת שלו שטוחות מידי (תופעה שקורית לעיתים כי רופאי ילדים ממליצים שתינוקות ישנו על הגב) והמומחים קבעו שצריך להלביש לו קסדה מיוחדת כדי לאפשר לעצמות הגולגולת לגדול כראוי. זה סיפור די מסובך וגם יקר. מקווים מאוד שעד סוף החורף כשהוא יהיה בן שנה אפשר יהיה להיפטר מהקסדה. נורא חששנו שהיא תעיק עליו ותפריע לו לתפקד אבל לשמחתנו הוא די מתעלם ממנה. ממשיך לגדול במרץ, לאכול בתיאבון גדול ולהתפתח להפליא.
כמו כל סבתא גאה אני מוסיפה תמונה של החמוד שלנו. אני יודעת שמקובל לטשטש פנים של ילדים אבל הוא רק בן תשעה חודשים ועד שהוא יתחיל להסתובב לבד בעולם הוא כבר יראה לגמרי אחרת מן הסתם.
שמח וטוב לב בזרועותיו של אבא שלו.
אני ממש נהנית לראות איך הוא מתקדם ומתפתח מיום ליום. משכלל את היכולות שלו ולומד את העולם סביבו. מוזר שאני לא זוכרת את עצמי כאימא נהנית ככה מהתינוקת שלי. הייתי אז בשנות השלושים שלי וכל הזמן לחוצה בגלל ניקיון וסדר וארגון הבית וכמובן המומה מכובד האחריות שנפלה עלי. בתור סבתא אני הרבה יותר רגועה ופנויה להנות מהילד. מצד שני אני מתקשה להחזיק אותו הרבה זמן בידיים כי הוא ממש כבד לי ( 10 ק"ג בלי עין הרע) והוא גם חזק להפתיע בשביל תינוק בן 9 חודשים. יהיה לי קשה מאוד להתרחק ממנו כשהבן והכלה יעברו בקיץ לגור בקריות. אני בטח אסע לשם כל הזמן. יש להם גן שעשועים גדול ממש ליד הדירה ואני כבר מחכה לבלות שם עם נושנוש החמוד שבטח כבר ילך לבד ואולי גם יתחיל לדבר. כיף להיות סבתא.
